אדריכל פרופ' אל מנספלד, 1912-2004
מהמשפיעים והחשובים באדריכלי ישראל. חתן פרס ישראל לאדריכלות (תשכ"ו, 1966) עבור תכנון מוזיאון ישראל בשיטה שפיתח - צמיחה והשתנות. ליווה את צמיחתו והתפתחותו של המוזיאון במשך 30 שנה (1960-1990, מ-1980 בשיתוף אדר' חיים קהת).
מנספלד נולד ברוסיה. מגיל 10 התחנך בברלין, אליה עברה משפחתו לרגל עבודתו של האב. התחיל ללמוד אדריכלות בביה"ס הטכני הגבוה בברלין, אך כעבור שנתיים, עם עליית כוחם של הנאצים ב- 1933, הסתלק מגרמניה והמשיך את לימודיו בפריז, בבית הספר המיוחד לאדריכלות Ecole Speciale d'Architecture, אותו סיים כעבור שנתיים, בהצטיינות. היה מתלמידיו הבולטים של אדריכל אוגוסט פרה, מפתח הבניה המודרנית בבטון.
עם סיום לימודיו ב-1935 הגיע לביקור משפחתי בפלשתינה, והחליט להצטרף להוריו ולאחיו הצעיר שהגיעו לתל אביב לפניו. מאותו רגע ועד פרישתו לגמלאות בהיותו בן 85, יצר מגוון עצום של יצירות למופת והיה במקביל מורה משפיע ונערץ בטכניון משך 40 שנה, ומרצה מבוקש במיטב הפקולטות לאדריכלות בעולם. בגיל 90 עוד התעקש להשתתף בתחרות רעיונית פומבית, כשהוא מסתייע בביצוע הטכני באחד האדריכלים הצעירים במשרד.
בשנת 1937, אחרי שנתיים בתל אביב, עבר לחיפה כדי להיות קרוב לטכניון, בו פעלה כבר פקולטה לאדריכלות ובינוי ערים. במקביל לפרקטיקה פרטית משגשגת השקיע את עצמו במסירות מיוחדת בהוראת אדריכלות בטכניון. הוא החדיר שיטות תכנון והצגת פרוייקטים חדישות, שאת חלקן פיתח בעצמו ואת חלקן הביא לפקולטה מתוך ספרות מקצועית וממסעותיו בעולם. בגיל צעיר זכה בפרופסורה ומונה דיקן הפקולטה (1954-1956) ונודע כאחד המורים המשפיעים והחשובים ביותר. הרצה ברחבי העולם על עבודתו ועל רעיונותיו, מיפן במזרח עד מונטריאול במערב ובכל בירות אירופה. מאמריו ורעיונותיו, עבודות שלו ותחרויות בהן זכה התפרסמו בכל כתב עת חשוב לאדריכלות ועיצוב, בשלל שפות. התקבל כחבר האקדמיה הגרמנית לאמנויות בברלין והאקדמיה הצרפתית לאדריכלות בפריז. חתן פרס רכטר ופרס רטנר. עמית כבוד של מוזיאון ישראל, יקיר חיפה ועמית כבוד של עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל.
בשנת 1999, יצא לאור בברלין ספר על חייו ועל עבודתו ואמנותו (אנה טויט, אל מנספלד אדריכל בישראל, הוצאת ארנסט אנד סון, גרמנית-אנגלית ISBN 3-433-02875-30)). תערוכות יחיד של עבודותיו התקיימו בחיפה, במוזיאון ישראל בירושלים ובאוניברסיטת מק'גיל במונטריאול קנדה. באמצע שנות ה-60 היה יו"ר אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים. השתתף בקבוצות עבודה בינלאומיות, בחלקן כנציג אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל ובחלקן כמוזמן פרטי. כאמן, שזכה כבר מילדותו במורים מעולים לציור ולאמנות, היה מצייר ורושם בכל סיוריו בעולם, וכן צילם אלפי שקופיות נדירות באיכותן. תערוכה רטרוספקטיבית על עבודותיו האדריכליות, ציוריו וצילומיו התקיימה לכבוד יום הולדתו ה- 90 במרכז תרבות צרפת בחיפה בחסות שגריר צרפת בישראל.
מנספלד תכנן בעירו חיפהאת האודיטוריום ע"ש רפופורט, ואת המוזיאון לאמנות יפנית, שכונות כמו רמת הדר ורמת אלון, מרכזי מסחר ועשרות בתים, שיכונים, וילות, מפעלי תעשיה, מעבדות מחקר, גנים ובתי ספר, מרכזי תרבות ועוד. תכנן בקיבוצים חדרי אוכל, מוזיאונים ואולמות תרבות, בנייני מגורים ומוסדות חינוך, לימוד ובריאות. תכנן בכל הארץ שכונות מגורים, תוכניות אב עירוניות, מרכזי מסחר, אנדרטאות וכן את תוכנית האב והבניינים הראשונים של בית חולים נהרייה, בניינים חשובים בטכניון, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית בירושלים, תחנות דלק מיוחדות (נווה שאנן בחיפה וגן הפעמון בירושלים) ופרוייקטים מעניינים בחו"ל. הוא הוזמן לתחרויות תכנון בינלאומיות באירופה ובאוסטרליה. מנספלד זכה בעשרות תחרויות, לפעמים גם בפרס ראשון וגם בפרס שני. בחלק מהפרוייקטים היו לו שותפים. משנת 1984 צרף את בנו מיכאל, את תלמידו חיים קהת ואת כלתו יהודית כשותפים במשרדו.
אחד הפרוייקטים המעניינים שתכנן היה מרכז בין-דתי שאמור היה לקום למרגלות הר סיני, בהזמנת הנשיא סאדאת וממשלת מצרים (1980). עבור משחרר מינאמר (בורמה) אונג סאן (שבתו יושבת כבר שנים במעצר בית), תכנן מוזוליאום, שעתיד היה להיבנות מול הפגודה החשובה ביותר בבירה רנגון (1962). את המבנים האלה אפשר למצוא בפרסומים שונים אך הם לא בוצעו, כי המנהיגים, לרוע מזלם, נרצחו זמן קצר אחרי שהתוכניות כבר אושרו.
שותפתו בעיצוב הפנים של מוזיאון ישראל היא מעצבת הפנים דורה גד, שזכתה ביחד עימו בפרס ישראל עבור תכנון ועיצוב המוזיאון. יחד עימה תוכננו ועוצבו גם אוניות הנוסעים של חברת צים, ובראשן האנייה המפוארת "שלום" (1963). את משרדו המפורסם בחיפה ממשיכים עד היום השותפים אדריכל מיכאל מנספלד ואדריכל חיים קהת. מאז שנת 2000 נקרא המשרד "מנספלד-קהת אדריכלים בע"מ".
|
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
